מהי השבת מבחינה תודעתית (התשובה לא ניתנת כתשובה הילכתית, אלא כערך מוסף בלבד)

לא פעם ולא פעמיים אני נשאלת על שמירת השבת. ומבקשים שאנסה להסביר מעט מה הקשר בין שבת לתודעה. אז למעשה, הכל בשבת קשור לתודעה, כי אנחנו נמצאים בעולם תודעתי, והאדם נקרא “עולם קטן”.

שבת זוהי דרגה תודעתית שהאדם צריך להגיע אליה. השבת מתקיימת בתוך האדם, אך אדם שנמצא כבר בדרגה תודעתית של שבת, מכיוון שזהו עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני, העולם הפנימי שלו ישתקף בעולמו החיצוני, והוא ישתוקק לקיים את השבת.

זהו השלב שבו מונחת דעת האדם על קדושת האין סוף.  אין בה שום תנועה שמפירה את רקמת האחדות התודעתית… הבורא כל הזמן במנוחה, על פניו נראה שאין בו כלל תזוזה, אך למעשה האור אין סוף הוא מלאות בתוך “שקט”.

להבדיל אלפי הבדלות ורק עבור ההמשלה, השקט כפי שאנחנו יודעים נוצר מהמהירות האבוסולטית של הסאונד שהיא זו שיוצרת את השקט, כך עלינו להגיע למקום של מלאות ששם יש את האינסוף, אל השקט.

אם נתבונן על מוניטור של סאונד כלשהו, בתוך השקט שלא שומעים אף צליל באוזניים הגשמיות, נחשוב שאין שם שום צליל, אך אין זה כך, למעשה הוא מלא בכל סוגי מהירויות התדרים של הצליל, ועם זאת, המלאות הזאת, תיצור לנו את השקט, כביאכול לא רואים על המוניטור גובה של תדר או רוחב של תדר, אלא בגלל שזה כולל את כל מהירויות הצליל , חלקם מאד מאד מהירים ונמוכים וצפופים, בסופו של דבר יווצר לנו קו ישר על המוניטור, כאילו אין שום תנועת צליל.

אם עלה במחשבתכם, על אדם שנפטר חס וחלילה, ועל המוניטור של דופק ליבו, מפסיק להראות פעימות הלב, אנחנו כאן בעולם הגשמי הזה, נקרא לזה “מוות” , אך כפי שלמדנו, הנשמה היא נצחית, אין באמת מוות, ולמעשה, נראה שאין חיים, אך היא נמצאת כבר במקום ששם כל החיים נמצאים, כי היא יוצאת אל עולם האמת, להתחבר אל מקור החיים בחזרה.

העולם שלנו הוא עולם נפלא, העולם הזה, נקרא על פי המקובלים, בשם “עלמא דשקרא” , לא מלשון שקר, אלא מלשון התקרשות האור האלוקי, עד שהוא מקבל ויזואליזציה, כמו שולחן, כסא, כלב, אבא, אמא, מכונית וכו’…  זה הכל אורות, שיש עליהם מלבושים… או המשלה נוספת כ”סימן ויזואלי” שיש מאחוריו משמעות שאנחנו עוד לא נמצאים עם הדעת שלנו על המשמעות של הדבר, לדוגמה : שלטר על הקיר, כסימן, אבל בעצם אנחנו לא רוצים את השלטר, אלא את האור שהוא ידליק עבורנו, וכל עוד הדעת שלנו לא מונחת על תהליך זרימת האור האלוקי, מצב התודעה של עם ישראל נקרא שהוא ב”גלות הדעת”.

מחשבות האדם רועשות, רגשות האדם משתלטים, הסכות דעת, דימיונות וכו’… כל הזמן תודעת האדם בתזוזה ורעשים נוראיים, והמטרה להגיע להשתוות הצורה עם תודעת הבורא בכדי שהטיפה תחזור אל הים ותגלה שהיא הים…זה נקרא: “דבקות”.

.מחשבה עבור הנשמה זה אפילו דבר רועש…

שוב, אני מתחילה כאן ממש מהאמצע של ההסברים, צריכים לדעת עוד כל כך הרבה ידע לפני בכלל שנצליח להבין מה המשמעות והחשיבות של השבת, כי רב האנשים חיים את דרגת התודעה “נפש” , מלשון שהנשמה שלהם נופשת… מתה, לא חיה…לא משתוקקת לדעת. ואם כבר יודעת, מתעצלת, ומושפעת מ”סם דמותא”, שהתפקיד שלו להכנס דרך העצבות שנופלת על האדם… (דורש הרחבה)

בשביל להבין בכלל מה זה שבת, צריכים לדעת את שפת הקודש והמשמעויות של הכוחות הרוחניים שלה. שהרי אין עולם חומרי והכל זה עולם תודעתי. כך כתובים גם כל סיפורי המקרא. כמו שהזוהר אומר לנו: “אין להתייחס לסיפורי המקרא כסיפורי היסטוריה, אלא כמלבושים שמסמלים תנועות תודעתיות שעוברות על הנשמה במסע שלה, על הפלטפורמה לגילוי האלוקות שהיא .

 כאן בעולם הזה , אנחנו קיבלנו זכות לגלם את האורות , ולהיות מולבשים על האורות, באנו להיות שותפים לקדוש ברוך הוא, באנו לחבר את הנשמה שלנו לרקמת האחדות של האהבה שיש בעולם העליון ושנחווה את הרקמה הזו באלף השביעית. שזה גם מצב בתודעה,

אין מדובר על אהבה שאנחנו מכירים אותה כאן.  לאהבה יש טעם, יש ריח, יש צליל, כך אפילו מדווחים אנשים שחוו מוות קליני . בגלל זה כל כך הרבה נשמות ממשיכות להתגלגל… כי חשבו שידעו מה זה אהבה…

אהבה זה השם המפורש של הקדוש ברוך הוא. א’ הבה. הבה נתאחד. וזה פועל אפילו עד רמת אינטרקציה ברמה האטומית ומעבר לאטום…

 רקמת האחדות הזו, נקראת: “שבת” , ויש יום בשבוע, שלמעשה , השבת הוא לא יום מספר שבע, כמו אצל אומות העולם, ביהדות השבת זה היום “השביעי” , מלשון “שבועה” , שמזכירה לנשמה שהיא נשבעה לא להרוס את רקמת האחדות שהבורא כבר ברא, ויש לה מערכת חיסונית שביום הזה צריכה גם לנוח. בדיוק כמו גוף האדם .

השבת זה היום שמזרים אורות לתודעת האדם לאורך כל שאר השבוע, ולפי האורות שהוא השיג בשבת, כך יתפזרו על התודעה של האדם האורות שהוא השיג (דורש הרחבה). .

****** מה זה נקרא להיות תודעת התורה:

לדוגמה: אם בתפילה כתוב :” ונתתי מטר בארצכם”… (דברים י״א) אז בפשט אדם יחשוב שזה מטר של גשם..ואם לא נעשה ככה וככה תהיה לנו בצורת, . כשלמעשה הפירוש הוא : “מטר=מטרה, ארצכם=ארציות / הרצון הארצי.  וכל הפסוק הזה מדבר על אדם שצריך לשים לעצמו מטרות בחיים, לקיים “ובחרת בחיים” …

**** מה זה ובחרת בחיים

 לבחור בחיים, זה פעולות התודעה של האדם שמפיחות חיים באדם אחר, או בצומח או בדומם או בחיה וכו’… הבורא נקרא: “חי החיים” .. והנברא כאן להיות יד אריכתא של הבורא ולהפיח חיים בבריאה… לשים מטרות שמייצרות חיים, כמו: לשתול פרחים, לעזור לאדם להתרומם בחייו, לחשוב מחשבות של חיבור לשמירת רקמת האחדות ולהוציא פעולות של א’הבה.

כמו שכתבתי בעבר, אהבה זה לא , אהבה בין גבר לאישה, או אמא לילד וכו’… והבורא מידע את נשמת האדם על זה… בספר ישיעיהו ” כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי ” (ישעיהו נ״ה)

 א’ הבה, א=אחד מלשון אחדות, והבה, זה הכח הרוחני שמחבר הבה נתאחד יחדיו. זאת אומרת כל רקמת האחדות כבר פועלת, ואדם שיקרע את רקמת האחדות , יקבל יסורים מהמערכת החיסונית של הבריאה… וכו’… (נכתב על כך ארוכות ונלמד בסמינרים)

א’הבה – זוהי השבת בעצמה. זהו היום היחיד שהבורא אומר, אל תעשו שום תנועה תודעתית שמייצרת או גורעת מרקמת האחדות, תנו לה להתהוות ולהתקיים, רק ניתן לשאת תפילה.

***** מהי תפילה

תפילה, זה מתן תוקף , זו מעלית שמעלה את תודעת האדם לעולם העליון על סולם מבניות התודעה של הבורא., תלוי אם הקדושה רוצה את האדם איתה. אם לא, התפילה של האדם לא תגיע לשם, כי הקדושה תדחה אותו.

לפעמים מישהו אומר, לא בא לי להתפלל, או לשמור שבת, הוא בטוח שזה הוא שלא רוצה את הקדושה, כשלמעשה זה הקדושה היא שלא רוצה אותו במחיצתה שלא ילכלך לה מבחינה תודעתית את הטהרה והעדינות כי התודעה שלו מאד גסה…. . אם הקדושה רוצה את האדם, הבורא כבר ישלח לאדם מחשבות , רגשות, והשתוקקות להתקרב אליו.

.. כשאדם מניח את עיניו על מילות התפילה, ומביט ומכוון את תשומת הלב שלו לאותיות , הפוקוס על האותיות עצמן , זה כמו הקשה על מקלדת שכאשר מכוונים על האותיות עם העיניים, זה מתגשם, כאילו לחצנו על “הדפס” “אנטר” … ומה שכתוב בתפילה, בזמן אמת מתגשם. כי נתנו לזה “הודיה” , הודיה כמו שנכתב בתשובה הקודמת, מאפשרת לתוצאה מסויימת שמתקיימת בסופר פוזיציה, ששם כל האפשרויות מתקיימות כבר בו זמנית בפוטנציאל שלהם, לצאת מהכח אל הפועל.

התפילה “ ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירשך ויצהרך ” , הזו למשל, מתארת לאורכה כיצד הבורא יעזור לאדם להגשים את מטרותיו אם יעשה ככה וככה בתנועות התודעה שלו על מנת להשיג את מטרותיו..

כשמופיעה בתפילה המילה : “מלקוש” … הפירוש הוא מל וקושי.. שהבורא ימול את הקושי …וכו’…

***** עוד דוגמה:

כשאנו קוראים את פרשת משפטים , אנחנו חושבים שמדובר על , דינֵי נפשות, נִזקֵי גוף, דינֵי גניבה ורכוש, דינֵי נזקים הנגרמים על ידי בהמות… וממש לא כך הדבר.

הפרשה עוסקת בכלל בגלגולי הנשמה של כל אחד ואחד מאיתנו. איך ומדוע תתגלגל הנשמה, לפי הדרגות שלה והתיקונים שלה.

מילים כמו: “עבד, אמה, שפחה, – אילו הם שמות מצבי הנשמה של האדם . מילים כמו : חמור, שור, בגד, שה, וכו’… אילו הם כוחות הפירוד שמפריעים לאדם בנפש ומשמשים את הסטרא אחרא : חמור = מצב של נפש באדם שיש לו תלות בחומר

שור – מצב בנפש של אדם שהורס בכוונה

בגד = בגידה , מצב בנפש האדם שבוגד באמת

שה – שה פזורה , מצב בנפש האדם שגוזרת על תודעת האדם לא להגיע ליעודה , שנקרא: ירושלם” מלשון “יראו שלם” , זה השלב הסופי שהתודעה השיגה תיקון שלם, ואותו כח, מגלה את התודעה הזו, לגור בגולה, וזה מקום אחר בתודעה… כי זה הכל עולם פנימי שמשתקף באדם חיצונית. כל מדינה זה מקום בתודעת האדם.. ודרגת תודעתית באדם. שוב, אין עולם פיזיקאלי, זה הכל מלבושים של סמלים. כשהנשמה יוצאת מכאן, היא לא חווה את כל המקומות האלו יותר, היא צריכה להתקדם למקומות הרבה הרבה הרבה יותר גבוהים מדרגת התודעה שיש כאן.

.