שמירת שבת ? מה הכוונה בתודעה ? מה הבורא באמת רוצה מאיתנו ?

הערה חשובה: המאמר אינו עוסק מבחינה הלכתית, אלא מבחינה תודעתית בלבד. לכן מי שרוצה לשמור שבת, שיתייעץ עם רב. 

רובנו קראנו את סיפור “בראשית” ולמדנו בבית הספר שמדובר על בריאת העולם. אך לא כך העניין, למעשה המקובלים מלמדים אותנו שבכלל מדובר על ששת ימי בריאת האדם.

עולם הדומם – תנועות התודעה האינסטנקטיביות שבאדם

עולם הצומח – תנועות צמיחת תודעת האדם

עולם החי – כוחות הנפש באדם

עולם המדבר – כח הדיבור שבאדם לייצר מציאויות ולהיות שותף עם הקדוש ברוך הוא בגילויי אורות אלוקיים והלבשתם על פי חוקיות מחשבת הבריאה.

ביום השישי לאחר שנבראו כל עולמות התודעה באדם, הסתיימה בריאת האדם בשלמותו, וביום השבת, נכנסה הנשמה הקדושה לתוך האדם . 

למעשה סיפור בראשית מתואר בדיוק כמו שמרכיבים רכב עם חלקיו,: קודם שלדה, אחר כך חלונות, דלתות, הגה, מנוע וכו’… ובסוף מקבלים את כל הרכב בשלמותו.

רב האנשים חיים את דרגת התודעה “נפש” , מלשון שהנשמה שלהם נופשת… מתה, לא חיה…לא משתוקקת לדעת. ואם כבר יודעת, מתעצלת, ומושפעת מ”סם דמותא”, שהתפקיד שלו להכנס דרך העצבות שנופלת על האדם… (דורש הרחבה)

בשביל להבין בכלל מה זה שבת, צריכים לדעת את שפת הקודש והמשמעויות של הכוחות הרוחניים שלה. שהרי אין עולם חומרי והכל זה עולם תודעתי. כך כתובים גם כל סיפורי המקרא. כמו שהזוהר אומר לנו: “אין להתייחס לסיפורי המקרא כסיפורי היסטוריה, אלא כמלבושים על האור האלוקי שמסמלים תנועות תודעתיות שעוברות על הנשמה במסע שלה, על הפלטפורמה לגילוי האלוקות שהיא . “עלמא הדין כחלמא דמי”..

שבת זה היום שמזרים אורות לתודעת האדם לאורך כל שאר השבוע, ולפי האורות שהוא השיג בשבת, כך יתפזרו על התודעה של האדם האורות שהוא השיג 

כאן בעולם הזה באנו רק להכין את הנשמה שלנו לרקמת האחדות של האהבה שיש בעולם העליון…ולא, היא לא מתקרב אפילו למה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים. בגלל זה כל כך הרבה נשמות ממשיכות להתגלגל… כי חשבו שידעו מה זה “אהבה”…

א’הבה זה השם המפורש של הקדוש ברוך הוא. א’ מלשון אחד /אחדות “הבה” מלשון להביא.. להביא לאחדות “וְהָיָה ה’ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה’ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד”

א’ הבה, א=אחד מלשון אחדות, והבה, זה הכח הרוחני שמחבר הבה נתאחד יחדיו. זאת אומרת כל רקמת האחדות כבר פועלת, ואדם שיקרע את רקמת האחדות , יקבל יסורים מהמערכת החיסונית של הבריאה… וכו’…

א’הבה – זוהי השבת בעצמה. זהו היום היחיד שהבורא אומר, אל תעשו שום תנועה תודעתית שמייצרת או גורעת מרקמת האחדות, תנו לה להתהוות ולהתקיים, רק ניתן לשאת תפילה.

רקמת האחדות הזו, נקראת: “שבת” , ויש יום בשבוע, שלמעשה , השבת הוא לא יום מספר שבע, כמו אצל אומות העולם, ביהדות השבת זה היום “השביעי” , מלשון “שבועה” , שמזכירה לנשמה שהיא נשבעה לא להרוס את רקמת האחדות שהבורא כבר ברא, ויש לה מערכת חיסונית שביום הזה צריכה גם לנוח. בדיוק כמו גוף האדם , כמו שנת שמיטה, שגם האדמה זקוקה למנוחה.

בתודעת הנסתר, שבת זוהי דרגה תודעתית שהאדם צריך להגיע אליה. השבת מתקיימת בתוך האדם, אך אדם שנמצא כבר בדרגה תודעתית של שבת, מכיוון שזהו עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני,  ישתקף ממנו גם שמירת שבת בעולם הגשמי. זהו השלב שבו תודעת האדם לא זזה, אין בה שום תנועה שמפירה את רקמת האחדות התודעתית… הבורא כל הזמן במנוחה, אין בו כלל תזוזה. מחשבות האדם רועשות, רגשות האדם משתלטים, הסכות דעת, דמיונות וכו’… כל הזמן תודעת האדם בתזוזה ורעשים נוראיים, והמטרה להגיע להשתוות הצורה עם תודעת הבורא בכדי שהטיפה תחזור אל הים ותגלה שהיא הים…זה נקרא: “דבקות”.

אך מדובר שוב, על תנועות תודעתיות ופתיחת היכלות להורדות אורות לתודעת האדם בזמנים מסויימים… (חומר למתקדמים מאד)

לדוגמה: אם בתפילה כתוב :” ונתתי מטר בארצכם”… אז בפשט אדם יחשוב שזה מטר של גשם..ואם לא נעשה ככה וככה תהיה לנו בצורת, . כשלמעשה הפירוש הוא : “מטר=מטרה, ארצכם=ארציות / הרצון הארצי. וכל הפסוק הזה מדבר על אדם שצריך לשים לעצמו מטרות בחיים, לקיים “ובחרת בחיים” …

 מה זה ובחרת בחיים

לבחור בחיים, זה פעולות התודעה של האדם שמפיחות חיים באדם אחר, או בצומח או בדומם או בחיה וכו’… הבורא נקרא: “חי החיים” .. והנברא כאן להיות יד אריכתא של הבורא ולהפיח חיים בבריאה… לשים מטרות שמייצרות חיים, כמו: לשתול פרחים, לעזור לאדם להתרומם בחייו, לחשוב מחשבות של חיבור לשמירת רקמת האחדות ולהוציא פעולות של א’הבה.

כמו שכתבתי בעבר, אהבה זה לא , אהבה בין גבר לאישה, או אמא לילד וכו’… והבורא מידע את נשמת האדם על זה… בספר ישעיהו ” כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי “

מהי תפילה

תפילה, זה מתן תוקף , זו מעלית שמעלה את תודעת האדם לעולם העליון על סולם מבניות התודעה של הבורא., תלוי אם הקדושה רוצה את האדם איתה. אם לא, התפילה של האדם לא תגיע לשם, כי הקדושה תדחה אותו.

לפעמים מישהו אומר, לא בא לי להתפלל, או לשמור שבת, הוא בטוח שזה הוא שלא רוצה את הקדושה, כשלמעשה זה הקדושה היא שלא רוצה אותו במחיצתה שלא ילכלך לה מבחינה תודעתית את הטהרה והעדינות כי התודעה שלו מאד גסה…. . אם הקדושה רוצה את האדם, הבורא כבר ישלח לאדם מחשבות , רגשות, והשתוקקות להתקרב אליו.

.. כשאדם מניח את עיניו על מילות התפילה, ומביט ומכוון את תשומת הלב שלו לאותיות ואומר אותן בקול רם, הפוקוס על האותיות עצמן , זה כמו הקשה על מקלדת שכאשר מכוונים על האותיות עם העיניים, זה מתגשם, כאילו לחצנו על “הדפס” “אנטר” … ומה שכתוב בתפילה, בזמן אמת מתגשם. כי נתנו לזה “הודיה” , הודיה כמו שנכתב בתשובה הקודמת, מאפשרת לתוצאה מסוימת שמתקיימת בסופר פוזיציה, ששם כל האפשרויות מתקיימות כבר בו זמנית בפוטנציאל שלהם, לצאת מהכח אל הפועל.

התפילה ” ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירשך ויצהרך ” , הזו למשל, מתארת לאורכה כיצד הבורא יעזור לאדם להגשים את מטרותיו אם יעשה ככה וככה בתנועות התודעה שלו על מנת להשיג את מטרותיו..

כשמופיעה בתפילה המילה : “מלקוש” … הפירוש הוא מל וקושי.. שהבורא ימול את הקושי …וכו’…

 עוד דוגמה:

כשאנו קוראים את פרשת משפטים , אנחנו חושבים שמדובר על , דינֵי נפשות, נִזקֵי גוף, דינֵי גניבה ורכוש, דינֵי נזקים הנגרמים על ידי בהמות… וממש לא כך הדבר.

הפרשה עוסקת בכלל בגלגולי הנשמה של כל אחד ואחד מאיתנו. איך ומדוע תתגלגל הנשמה, לפי הדרגות שלה והתיקונים שלה.

מילים כמו: “עבד, אמה, שפחה, – אילו הם שמות מצבי הנשמה של האדם. מילים כמו : חמור, שור, בגד, שה, וכו’… אילו הם כוחות הפירוד שמפריעים לאדם בנפש ומשמשים את הסטרא אחרא :

חמור = מצב של נפש באדם שיש לו תלות בחומר

שור – מצב בנפש של אדם שהורס בכוונה

בגד = בגידה , מצב בנפש האדם שבוגד באמת

שה = שה פזורה , מצב בנפש האדם שגוזרת על תודעת האדם לא להגיע ליעודה , שנקרא: ירושלם” מלשון “יראו שלם” , זה השלב הסופי שהתודעה השיגה תיקון שלם, ואותו כח, מגלה את התודעה הזו, לגור בגולה, וזה מקום אחר בתודעה… כי זה הכל עולם פנימי שמשתקף באדם חיצונית. כל מדינה זה מקום בתודעת האדם.. ודרגת תודעתית באדם. שוב, אין עולם פיזיקאלי, זה הכל מלבושים של סמלים. כשהנשמה יוצאת מכאן, היא לא חווה את כל המקומות האלו יותר, היא צריכה להתקדם למקומות הרבה הרבה הרבה יותר גבוהים מדרגת התודעה שיש כאן.

כשאנשים קוראים את הפשט הם לא יבינו כלום בתורה, וזה ישמע להם זר ורחוק מהם. כך זה גם לגבי שמירת השבת. אנשים לא מבינים מה להם ולשבת, ומייחסים את זה “אל תכפו עליי, ואל תתערבו לי, ותנו לי לנסוע עם הילדים לאן שבא לי, ואני רוצה לעשן” וכו’… ואין כלל קשר לשבת שהם מפרשים לעומת מה שזה באמת השבת, וגם ידוע שאין ברכה בכסף מעבודה בשבת, כי כסף זה תנועות תודעתיות של כיסופים, וזה מתנגש עם הכיסופים לבורא.

זה הכל תודעה… ואין קשר אפילו לעולם הגשמי שזה רק הסמלים שמתקבלים מפעולות התודעתיות שעוברות על הנשמה בעולם העליון, ומוקרנות כאן כסמלים.

בתודעת הנסתר אנחנו לומדים בדרגת ידע מאד גבוה שמגלה לנו כיצד הנשמה פועלת בעולם העליון וכיצד הפעולה שלה מקבלת ביטוי ומתגשמת בנראות בעולם הזה. ולהגיע לידע הזה, צריך לשבור כל כך הרבה מחסומים בתת המודע ולהבין מה זה “יהודי” ואיזה ידע השאירו לנו אבות אבותינו… בלי קשר לשוויון , גזענות, או הסתה… כל לאום יש לו ידע לנשמה שלו… וליהודי יש ידע שלא יסולא בפז שתואם את השורש של מחצב הנשמה שלו.

כשגבר ואישה נישאים, הגבר מעביר לאישה מוחין בזמן התשמיש , מהידע הזה, אם הוא לומד אותו כמובן בשפת הקודש, והאישה עזר כנגדו, רק צריכה להתעורר והיא תדע הכל בלי שלמדה, תקבל את הידע לרחמה .. רחם זה מלשון ארמית “רחימו” , שזה אהבה, ותעזור לו להבין את המוחין שהוא העביר לה. כשכתוב “והוא ימשול בה” , הכוונה שהוא ישלים את האשה שלו מבחינה תודעתית בתנועות תודעתיות זכריות, והיא תשלים אותו בתנועות בתודעה הנקביות שלה. כי עד שאין נישואין כל אחד חצי אדם בלי השני.

 הנשמה עושה פעולות בעולם העליון והם מקבלות כאן התגשמות

הסוד הזה מוצפן לנו בתורה, כשאנו קוראים פעמיים את אותו שם של אדם. כמו: “אברהם אברהם ,”יעקב יעקב” “משה משה”.

דמויות כמו אברהם, יעקב ומשה, וכו’, הן נשמות ניצחיות, בדיוק כמו כל נשמה של יוסי ודינה ומעין ואבנר , כמו כל אחד מאיתנו , רק ההבדל הוא ששלמות התיקון של הנשמה שלהם קיבלה נוכחות בתוך כוחות הנפש של האדם לאורך כל הדורות. אברהם מסמל את כוח החסד שיש באדם, יעקב את כח האמת שיש באדם, ומשה את כח הנצח שיש באדם… וכו’… ואילו כוחות שבונים את עשרת הספירות במבניות בכל דבר. בעולם הדומם, צומח, חי ומדבר… בכל עולם, מבניות העשר ספירות נשארת, כולל בשולחן וכולל בכסא וכולל אפילו באירועים היסטוריים… כל דבר בהקרנה הגשמית בנוי מפלטפורמה אחידה של עשר ספירות שעליה ניתן להניח כל נושא, אפילו זוגיות בין בעל ואישה

אפילו בניית עסק… מקובלים למשל, בונים את השיעורים שלהם על פי המבניות של עשר הספירות, שיתאים לכל נשמה והמקום שהיא נחצבה ממנו… … אבל זה לא המקום לדבר על זה כאן.

למעשה כל הזמן יש לזכור שסיפורי המקרא, מדברים על שחלוף מהכרה אנושית להכרה אלוקית, ועוסקים בפעולות התודעתיות שנפש האדם עוברת.

ויאמר משה משה ויאמר הנני

ויאמר אברהם אברהם ויאמר הנני”

ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני

כשמופיע חזרה של שם פעמיים, הכוונה שהשלמות היא גם בעולם העליון וגם בהקרנה הגשמית. גם בנשמה בעולם העליון וגם בנפש האדם בעולם הזה… ורק על המילה “הנני” , אפשר לכתוב מאות ספרים, כי “הנני” זה מקום בתודעה, שרק אחרי שנשבר לאדם הלב הסובייקטיבי שנבנה לפי מערכת האמונות שלו, רק אז אפשר להגיע למקום העמוק הזה (כל אחד יכול, וצריך, ויקרה לו, כי הבריאה פועלת לעשות את זה על כל אחד מאיתנו).

מי שנמצא במקום בתודעה שנקרא “הנני” ולא יוצא משם, נמצא גם בדרגה התודעתית שנקראת “שבת”. בשבת ניתן לקבל גם “נשמה יתרה” , עוד תוספת תודעתית גבוהה

שבת, זה המצב שבו הרקמה האחדות של האהבה, שבנויה מסך חלקיה, לא משתנה… פשוט נחה.

עד יום השבת, כל העולם עדיין רעד, כי לא היה איזון.. ביום השבת, הבורא העביר את נשמתו בכל העולם כולו, וינפש. בשבת הבורא מתחבר עם אהובתו…השכינה, שכל אחד מאיתנו, מרכיב כתא רוחני את התודעה הקדושה הזו.